<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער נ"ט</h1>
<h2>דף נט:</h2>
דין מי שמחדש חפץ שהוא כדי להטעות בו בני אדם שיראה שהוא כחדש וכגון המערב דבר בדבר ומוכרו וכגון הציירים שמציירים דברים ישנים להראות שהן כחדשים וכגון הברירה כאדם הבורר הפירות היפות ומניח אותו על פי הכלי ואומר שכלם כך הם כדי שימכרם כלם כאלו הם שוות וכגון השקאת הבהמה בשעת המכירה כדי שתהיה נפוחה ותראה כשמנה כאלו חמשה עניינים אסורין כדי לאונות בני אדם שיטעו בהן. תדע שערוב כל דבר ודבר אסור הוא אפילו פירות חדשות בחדשות ואין צ"ל ישנות בחדשות כדגר' אין מערבין פירות בפירות חדשות בחדשות ואין צ"ל חדשים בישנים ואין ראוי לומר לענין החדשים והישנים יוקר החדשים וזול הישנים שאפילו החדש בזול והישן ביוקר אין לו לערב כי יש לומר שמא הלוקח רוצה בחדש כלו או בישן כלו לצורך דבר שהוא צריך לו אלא ימכור זה בעצמו וזה בעצמו כדגר' [ס' ע"א] אצ"ל חדשות מארבע וישנות מג' שאין מערבין אלא אפילו חדשות מג' וישנות מארבע אין מערבין פעמים שאדם רוצה לישנן. אבל יכול התגר ליקח מארבעה גרנות ושיקבץ בגורן אחד ויין מארבע גתות וישים בכלי אחד כל זמן שאין מתכוין בדעתו לערב לדבר האסור. כדגר' [שם] התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גיתות ונותן לתוך פיטם אחד ובלבד שלא יתכוין לערב. אבל תדע שיכול אדם לערב יין קשה ברך כדי להחזיק את הרך. כדג' [שם] באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שמשביחו וכמו כן נמי מותר לערב כל דבר ודומה קשה ברך כדי להחזיק את הרך אבל כל דבר שהן שני מינים ההוא הוא דהוי אסור ואף על פי שאין כונתו אלא להחזיק את הרך בקשה כדג' [תוספתא פ"ג דב"מ] רבי יהודה מתיר את הקשה ברך מפני שמשביחו וכן היה רבי יהודה אומר מין אחד המשביח את חברו מותר שני מינין המשביחים זה את זה אסור וכדג' [ס' ע"א] במשנה באמת אמרו ואמר רבי אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה למשה מסיני היא וכל שכן וכל שכן השמרים שאסור לערבן ביין אבל יש לו ליתנם למי שנטל ממנו היין כדג' [שם] אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו שמרים ומפרשינן אמר רבי יהודה הכי קאמר אין מערבין שמרים של אמש בשמרים של יום ושל יום בשל מחר. תניא נמי הכי השונה יין לחמריו לא יערב של אמש בשל יום ושל יום בשל מחר אבל מערב הוא של יום בשל יום ושל אמש בשל אמש. ודע דמי שמערב דבר בדבר איזה ערוב שרצה והודיע את הלוקח אין עליו מאותו ערוב ולא כלום חוץ שלא ימכרנו למי שהוא מוכר לאחרים שאם הוי הלוקח מי שהוא רגיל למכור לאחרים אסור למכור לו ואף על פי שמודיעו אא"כ הוא אותו ערוב שערב דבר שהוא ניכר בו וידוע דהיכא שהוא כי האי גונא אפילו למוכרו לתגר שרי. ואף על גב דאיכא למיחש שמא אותו תגר יוסיף בו עוד תערובת אין על המוכר כלום כדג' [שם] מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אא"כ מודיעו ולא לתגר אף על פי שמודיעו וכדג' [שם] רבא אמזיג ליה חמרא שדריה לחנות א"ל אביי והא אנן תנן ולא לתגר ואף על פי שמודיעו א"ל מזיגא דידי [גירסת הגמר' מידע ידיע] וכי תימא מייתי ומערב ביה א"כ אין לדבר סוף, אבל אם הוא מקום שרגילין לערב מים ביין אין נמנעים בכך כי זה מותר לערב ואין עליו בכך כלום. כדגר' [שם] מקום שנהגו להטיל מים ביין יטיל. אבל הציור שהזכרנו כל היכא שאדם מצייר החפצים הישנים כדי שיראו חדשים שיטעו בהם בני אדם אותו ציור הוא דהוי אסור אבל אם צייר דבר חדש כדי ליפותו אין עליו בכך כדגרסינן [שם ע"ב] רבא שרא לצלומי גירי רב פפא שרא לצלומי דיקלי והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי. ותדע דענין הברירה כשבורר היפות ומניח על פי הכלי להטעות בני אדם ושיחשבו שהוא יפה כלו הרי זה אסור כדגר' [שם ע"א] לא יבור את הגרסי' דברי אבא שאול וחכמים מתירין. ושוין שלא יבור על פי המגרה מפני שנראה כגונב את העין. וענין השקאת המים שהזכרנו כדי להטעות בני אדם שמשקין את הבהמה כדי שיתנפח בטנה ותראה שמנה ושורין נמי את הבשר במים כדי להרבות במשקל וכן כל הדומה לאלו כדג' [שם ע"ב] אין משרבטין את הבהמה ואין נופחים את הקרבים ואין שורין את הבשר במים ואמרי' מאי ואין משרבטי' את הבהמה הכא תרגימו מיא דחזירי ר' זעירי אמר רב הונא מסקפתא. וענין המחדש כלי ישן כדי שיראה חדש הוא ודאי אסור ואתה מוצא דבר זה בכל דבר ואפי' בבעלי חיים בין שיש בהן דעת בין שאין בהן דעת כדגרסינן [שם ע"א] אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים. ותדע דכל תקון שעושים כגון בכלי פשתן וכלי צמר כדי לרככן וליפותן ולהוציא עין יפה בצבעונן ואינו לשום אונאה הרי זה מותר כדג' [שם ע"ב] רב יהודה שרא למידק צורי. רבא שרא לכסכוסי קרמי וכל מה שעושין בבעלי חיים נמי כדי לנאותן וליפותן שלא לשום אונאה הרי זה מותר, וכל שהוא כדי שיתאנו בו בני אדם הרי זה אסור כדגרסינן [שם] פ[ר]קוס דאדם מהו כי הא דההוא גבר' דאזל צבעיה לדקניה אתא לקמיה דרבא א"ל זבנן א"ל יהיו עניים בני ביתיך אזל לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה יומא חד א"ל אשקיין מיא אזל חווריה לדיקניה ואתא א"ל לאו קשישא אנא מאבוך קרא אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו.
